גזר דין בתיק ת"פ 455/04

1.      הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות: עסקה בנשק בלא רשות על-פי דין - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין התשל"ז-1977(להלן: החוק); רכישת נשק לצורך החזקתו - עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק.

2.      החייל דני יעקבי (להלן: החייל) הכיר בשהותו בכלא מגידו אסיר פלשתיני בשם צאדק, שהנו חבר של הנאשם, ובין השניים התפתחו יחסי ידידות. לאחר שהשתחררו, יצר החייל קשר עם הנאשם, שביקש ממנו לגנוב נשק עבור צאדק. ביום 7.10.2004, גנב החייל רובה מסוג M-16 מקוצר מחייל אחר ששירת בבסיסו (להלן: הנשק), ומאוחר יותר נפגש החייל עם הנאשם בירושלים, מסר לו את הנשק כדי שיעבירו לצאדק, והנאשם שילם לו תמורה חלקית בסך של כ-400 דולר. הנאשם ביקש מהחייל להשיג עבורו כלי נשק נוספים וכן תחמושת.

ביום 18.10.04 יצר החייל קשר עם הנאשם לגבי עסקת נשק נוספת, והשניים סיכמו כי החייל ימכור לנאשם רובה נוסף מסוג M-16 מקוצר תמורת 9,000 ש"ח, שישולמו בין היתר גם עבור הנשק האמור לעיל. ביום 20.10.04, רכש הנאשם מהחייל רובה מסוג M-16 מקוצר תמורת 9,000 ש"ח.

3.      במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים סוכם, כי המאשימה תעתור לעונש שלא יעלה על 33 חודשי מאסר בפועל ואילו הסנגור יבקש מבית-משפט להטיל על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל.

4.      הנאשם, יליד 1975, נשוי ואב לשתי בנות. הנאשם מתגורר בענאתה, ועובר למעצרו עבד כקצב באטליז שבבעלות משפחתו. אביו של הנאשם נפטר בשנת 1998. לנאשם שתי הרשעות קודמות: עבירה של החזקת אגרופן בגינה הוטלה על הנאשם ערבות בסך 2,000 ש"ח, ועבירה של מתן מסתור לפעילי האויב בגינה ריצה שנת מאסר.

5.      בא-כוח המאשימה ביקש להחמיר בעונשו של הנאשם, שכן הנשק בו מדובר הנו רובה M-16 אוטומטי, בעל מחסנית של כ-30 כדורים, להבדיל מאקדח שלו מחסנית קטנה יותר וכוחו המשחית קטן יותר. זאת ועוד, אחד מכלי הנשק הועבר לאדם בשם צאדק, שאין לדעת מיהו ומה יעשה עם הנשק, ובכך נפגע האינטרס המוגן בחוק, שתהיה ביקורת היכן נמצאים כלי נשק ובידי מי. לשיטתו, כלי הנשק לא נרכשו למטרות לגיטימיות כהגנה עצמית, שכן הנאשם לא הסתפק בכלי נשק אחד. בא-כוח המאשימה הגיש פסק-דין ממנו ביקש ללמוד כי יש להחמיר במבצעי עבירות נשק, וביקש מבית-המשפט לגזור על הנאשם את העונש המקסימאלי שבמסגרת הסדר הטיעון, וכן להטיל עליו מאסר על תנאי.

6.      בא-כוח הנאשם טען, כי התנהגות הנאשם בדרך-כלל נורמטיבית, עברו הפלילי אינו מכביד ואין לו עבירות תקיפה או איומים. הנאשם הודה וקיצר את ההליכים באופן משמעותי. לשיטתו, החזקת הנאשם בנשק היתה לשם האדרה עצמית, כסמל לגבריות ותחושת חוזק ולא לשימוש בו. בא-כוח הנאשם הגיש פסיקה ממנה ביקש ללמוד כי יש להקל בעונשו של הנאשם, וביקש לאמץ את הרף התחתון של הסדר הטיעון.

הנאשם אמר כי הוא מצטער על מעשיו ולא יחזור עליהם, וביקש להקל בעונשו על מנת שיוכל לשוב לאשתו ולילדיו.

7.      העבירות שביצע הנאשם חמורות, שכן העביר נשק לאחר, כאשר לא ידוע מיהו האדם לו נמסר הנשק ולמה ישמש. נשק, שהנו כלי קטלני מעצם טבעו וטיבו, עלול לעבור מיד ליד ולהגיע לידי גורמים עבריינים שיבצעו באמצעותו עבירות פליליות חמורות ואף לידי ארגוני טרור שישתמשו בו בפיגועים. בעניין זה נאמר בע"פ 4609/98 אחמד טאהא נגד מדינת ישראל תק-על 99(2) 716:

"אכן, העבירות של סחר בנשק הן עבירות חמורות מאד. הנשק הנסחר עלול לעבור מיד ליד. הוא אינו נרכש באופן חוקי וחזקה היא שהוא לא נועד לשמש מטרה חוקית. גם כשהוא נמצא בידי אדם שאינו עבריין או מחבל טמונה בו סכנת חיים. קל וחומר אם הוא מתגלגל ומגיע לידי עבריין או מחבל. ועלינו לקחת בחשבון אפשרות כזאת, להרתיע מפניה ולמנוע את הסכנה הצפויה מן הנשק... אכן, אף כי יש הבדל בין זה לבין זה, אין ספק כי סכנת חיים טמונה בסחר בנשק, ולאור אירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה נראה כי סכנה זאת מחמירה והולכת. לכן שומה על בית המשפט להתריע כנגד סכנה זאת ולפעול כנדרש כדי להרתיע מפני עבירה זאת" (עמוד 717 לפסק-הדין).

על הסכנה הממשית לביטחון הציבור מביצוע העבירות הנדונות במציאות הביטחונית בארץ בימים אלה, ניתן ללמוד מפסק-הדין שניתן ממש לאחרונה בבית-המשפט העליון בע"פ 4526/04 זעתרי נגד מדינת ישראל (טרם פורסם) בו נאמר כי:

"בימים אלה, כאשר נשק חם משמש בידי ארגוני טרור לפעולות חבלה והרג, או בידי עבריינים למטרות פליליות המסכנות חיי אשם, מצווים בתי-המשפט להגיב בענישה חמורה על עבירות של סחר בנשק והחזקתו".

בהתאם נפסק, כי כאשר בוחנים את שיקולי הענישה בעבירות מסוג זה, יש לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין (ע"פ 10499/02 מדינת ישראל נגד אלמוג מיארה תק-על 2003(2) 2043, עמוד 2044).

8.      השיקולים לקולא במקרה זה הנם הודאתו של הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי וכן נכונות משפחת הנאשם לפקח על מעשיו וצעדיו מכאן ולהבא.

בא-כוח הנאשם הגיש פסיקה ממנה ביקש ללמוד על גישה מקלה בעבירות אותן ביצע הנאשם. ואולם, יש לאבחן את פסקי-הדין שהוגשו מהמקרה שלנו. בת"פ 160/98 (י-ם) דובר בנאשם ללא עבר פלילי, שעבר עבירה אחת ולא היו ראיות להפרכת טיעון הגנתו, וכן היה הסדר טיעון לעניין העונש שיוטל. בת"פ 103/98 (י-ם) חלף זמן ארוך יחסית מאז בוצעה העבירה, וניתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם, וגם כך, הוטל על הנאשם באותו מקרה 20 חודשי מאסר בפועל וגם מאסר על תנאי למשך 24 חודשים. נציין עוד, כי שני פסקי-הדין הנ"ל ניתנו בשנת 98', כך שיש להתחשב בדבר לעניין מגמת הפסיקה, שכיום היא להחמיר בענישה בעבירות בנשק. בע"פ 1724/99 דובר בעבירה של אחזקת נשק, שהעונש עליה נמוך מהעונש על עבירת סחר בנשק. בע"פ 6266/01 נדחה ערעור שהגיש נאשם שהורשע בעבירות של רכישה והחזקת נשק וכן בתקיפה, ובית-משפט הטיל עליו 22 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. בת"פ 483/02 (חי') דובר בעבירות של רכישת נשק ונשיאת נשק שלא כדין, שהעונש בגינן נמוך מהעונש על עסקאות בנשק. בע"פ 4702/02 התקבל ערעור של המדינה להחמיר בעונשו של הנאשם, ולמרות המלצת שירות המבחן להימנע באותו מקרה ממאסר במתקן כליאה, קבע בית-המשפט העליון כי העונש שנגזר בבית-משפט המחוזי אינו נותן מענה הולם לחומרת העבירות בנשק, במיוחד בימים טרופים אלה, וגזר על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ו-36 חודשי מאסר על תנאי.

עיננו הרואות כי אין בפסיקה זו ובפסקי-דין נוספים שהגיש בא-כוח הנאשם, כדי ללמד על המקרה שלפנינו, לאור השוני בנסיבות בין המקרים, ובפרט מאחר שחלק מפסקי-הדין ניתנו לפני שנים ואינם משקפים את מגמת הפסיקה כיום.

9.      לאור האמור ובהתחשב באינטרס הציבורי ובצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, אני גוזר על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא אם הנאשם יעבור עבירה מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו.

תחילת המאסר ביום המעצר - 20.10.2004.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.